גם אחרי כל השנים שחלפו, איני יכול להבין או להסביר מה היו כוונותיו של היקום לגבינו. איני יודע אם הכאב שמלווה אותי בכל בוקר כשאני מתעורר בלעדיך, והגעגוע שאינו מרפה, הם בסך הכול תופעות לוואי של מה שאנשים מכנים אהבה נכזבת אם בכלל יש דבר כזה באמת אהבה .
אולי העיוורון שמטשטש את הרע הגדול שהיה בינינו, והזיכרון שמעצים דווקא את הטוב, הם בעצם הרעיון סביב הקונספט הזה של אהבה עיוורת ? אין לי תשובות...
אני רק יודע שכאשר אני חושב עלייך, ליבי עדיין מחסיר פעימה. וכשאני מדמיין אותך חיה את חייך באושר, אני מוצא נחמה בידיעה שטוב לך, גם אם אני כבר לא חלק מהתמונה ואולי זו ההוכחה שמדובר בכל זאת באהבה.
בכל מקרה מה שנותר לי ממך הוא העבר – פיסה של נצח שלא ניתן למחוק, גם כשהוא שייך לזמן שאיננו עוד.
ספטמבר פור
רוצה לצעוק הכי חזק
אוהב אותך פור-אבר
את רחוקה כל כך עכשיו
עצוב לבד בחדר.
חסר לי המבט שלך
את לא רואה ממטר.
רציתי שיהיה לך כיף
אבל יצא שרע רע רע
חשבתי שנזכה לסוף סוף טוב
אבל זה לא קרה
בדידות-
אוי כמה היא קשה
אותי כמעט הורגת
״מתוק, אתה עדין חי"
זה הרופאה אומרת
יש עוגה ולה-לה-לה
ולך יש יומולדת
4 בספטמבר בא
את כבר בטח מתלבשת.
שאנל, לואי, ופראדה-דה
גם הפרחים שלא קניתי
הלוואי ולא היית בלב שלי
נשבע אני ניסיתי
בחוף רוקדת לשירים שלא ידענו יחד
את כולך שמחה גדולה - אני ממש בפחד
של מי היד הזו שמלטפת לך ת'מצח?
היא לא שלי - זה לא אני
את לא איתי לנצח.
רציתי שיהיה לך כיף
אבל יצא שרע רע רע
חשבתי שנזכה לסוף סוף טוב
אבל זה לא קרה.
כשהלכת
כשהלכת,
זה הרגיש כאילו מעולם לא נולדתי
זה הרגיש כאילו השמש מעולם לא זרחה
והרוח עפה ברחה.
כשהלכת, נבלו כל פרחי העולם שידעתי
היונים הלבנות שבאופק נטשו
והמלאכים שהשגיחו על שנינו פרשו.
כשהלכת, הצבעים שבקשת נמסו בשמים
צחוק הילדים שברקע הופסק
והלב שהיה לנו יחד נמחק.
אורן
שבת בבוקר היא עושה לי קולות!
לא בא לה חיבוק - רק לצאת לבלות!
פאשניסטה עם חלוק של מיסוני
סנדל של הרמס
אורן שלי זה הלוק ההורס.
ספשייל רול בנורמן למעלה
סנדוויץ׳ חלומי בארבע עונות
פיצה בפאונד בלסטר בלונדון
זה ככה - נועדנו להיות.
פתאום היא אומרת לי בוא נדבר
״נגמר לי ,מספיק, בא לי מישהו אחר״
הוואצאפ על בלוק, נשרף לי הטוסט
לא רואה לה את הסטורי
לא רואה את הפוסט
איך שאני עדיין אוהב
והיא - מורידה לי עוקב.
שבת בבוקר היא עושה לי קולות!
לא בא לה חיבוק - רק לצאת לבלות!
פאשניסטה עם חלוק של מיסוני
וסנדל של הרמס
אורן שלי זה הלוק ההורס.
מרחוק
אהבתי אותך תמיד
אבל אהבתי יותר מרחוק.
כי מרחוק איני מבחין לרוב
שהפסקת אותי לאהוב.
מרחוק אני מוחק בשניה
ולוקח הכל חזרה
את כל הכאב
וכל מה שהיה בנו רע.
מרחוק זוכר את ההר בהוואי
זוכר את המים כחולים-נעימים
זוכר צבי ים
ומלא דולפינים
שאותך מלטפים, מנשקים.
זוכר מסכה על פניך ושנורקל בצד
נזכר בנשיקה הראשונה שנגענו
למעלה גבוה בגג.
זוכר מרחוק טיסה במסוק
עם טבעת של נצח בכיס
זוכר מונטה קרלו, ורומא, בנגקוק
וטראפלס על פסטה בביס.
זוכר ג'ירפה לונדונית בגן החיות
ואת שפתיך בהן אהבתי לבהות
זוכר זרועותייך שאותי מחבקות
הן כל כך חסרות לי, שבא לי לבכות.
המבט בעינייך, נזכר, מתרגש
מסתבר שהכי טוב שלנו
זה הכי רחוק שיש.
